רבים מתבלבלים בין המונחים תמ”ג ותל”ג. שניהם אמנם מודדים את הפעילות הכלכלית במדינה מסוימת, אך יש הבדל עיקרי אחד ביניהם: תמ”ג הוא תוצר מקומי גולמי – כלומר, מדד הבוחן את כל השירותים והמוצרים שייוצרו במקום מסוים, גם אם בידי עובדים זרים או חברות זרות; ואילו התל”ג הוא תוצר לאומי גולמי – כלומר, מדד הבוחן את השירותים והמוצרים שנוצרו בידי בני הלאום, גם אם במדינות אחרות.
כך למשל, תוצרת ושירותים של חברה יפנית הפועלת בישראל ייכללו בתמ”ג הישראלי – כלל הפעילות הכלכלית שהתרחשה בגבולות ישראל; אך לא ייספרו בתל”ג. מוצרים של חברות ישראליות המייצרות בארה”ב ייכללו בתל”ג, שכן ישראלים היו מעורבים בייצור; אך לא בתמ”ג, שכן לא ייוצרו בתוך גבולות ישראל.
התמ”ג הוא עדיין המדד המוביל לבחינת המצב הכלכלי במדינה וההתפתחות הכלכלית שלה, אך רבים מפקפקים באמינותו. כך למשל, יש האומרים כי התמ”ג הוא לא מדד טוב ל”ערך” כלכלי, אלא רק לנפח פעילות. אחרים טוענים כי התמ”ג מחמיץ את הפעילות הנעשית ב”שחור” – מוצרים ושירותים שלא מדווחים – ולכן אינו יכול להציג את היקפה האמיתי של הפעילות הכלכלית.
בעיה אחרת היא שישנם שירותים או “מוצרים” שקשה למדוד ולכן לא ייכללו בתמ”ג: למשל, טיפול של הורים בילדיהם אינו נכלל בתמ”ג; אך אם הם משלמים כסף למטפלת עבור העבודה, פעילות זו תירשם בתמ”ג.